תוכן

ה) עוד כוונה אחרת בענין הפ"ד יום, תכוין בהוי"ה דע"ב דיודי"ן, במ"ב אותיות שבו, כי זהו הנקרא טפה עילאה מיין דכורין. מ"ב זווגין, ומ"ב, פ"ד. ג' יודי"ן ט"ל מ"ב, ד' יודי"ן שם ב"ן, הוא שתי הויו"ת, חד רוחא דשדי בגווה ונשאר תמיד בה. וז"ס פסוק איזה ספר כריתות אמכם וגו', (ישעיה נ') בסוד אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, ומתמלא במלוי יודי"ן.